סכנה מוחשית לדמוקרטיה הישראלית

הפוסט מוקדש לדוד שלי, גד ברזילי שהיה פרופסור למשפטים ולמדעי המדינה ועזר לי להתעמק וללמוד על נושאים אלו. הוא נפטר באפריל 2023 בשיא המחאות, מהתקף לב בסיום יום עיון על הרפורמה המשפטית באוניברסיטת רייכמן.

בעקבות הפוסטים האחרונים שלי בפייסבוק שואלים אותי אנשים האם אני שונא את ביבי ולמה אני חושב שזה בסדר לקרוא למחאה לא אלימה מול פעולות הממשלה או למרי אזרחי חוקי ולא אלים, רק בגלל שמישהו לא מסכים עם האמת שלי או עם ההגדרה שלי לדמוקרטיה.
אלו שאלות חשובות מאוד, ואני מסכים שאחד העקרונות החשובים ביותר לחיים ראויים זה לדעת להטיל ספק בסביבה ובמה שאנחנו מאמינים בו. רק ככה אפשר להתחיל לברר מה אמיתי ומה לא, ואפשר לבחור באופן מודע, מושכל ורציונלי ולהתפתח. לכן, חשוב שיהיו דעות שונות ושיהיה דיון ענייני ורציונלי לגבי כל נושא.
אז ראשית, הרשו לי להבהיר, אין כאן שום שנאה לראש הממשלה. אין כאן משהו אישי נגדו. לא הפגנתי נגד ביבי עד שהוא לא החל בהפיכה המשטרית. וגם אז, קודם כל בדקתי. קראתי במה מדובר. מה הם מנסים לשנות ואיך.  אחת הבעיות בימינו היא שאנשים מדברים על תחומים שהם כלל לא מבינים בהם כאילו הם מומחים. בדיוק כמו שצריך ללמוד רפואה כדי לדעת לאבחן מחלות ולטפל בהם, כך יש עומק בכל תחום ובלי שהתעמקנו בו, זו תהיה שטות מצידנו לחשוב שאנחנו יודעים הכל על התחום ויכולים לבחור נכון ללא ידע וכלים מתאימים. כדי לא ליפול באותה טעות, בגלל שאני לא מהתחום של מדעי המדינה, התחלתי לקרוא ולשאול מומחים וחוקרים ממדעי המדינה שילמדו אותי כדי שאדע את העומק והעובדות. ורק אז, בהסתמך על כל מה שלמדתי החלטתי לפעול. כי גיליתי שלא מדובר רק במהפכה משפטית אלא בהפיכה משטרית של ממש.

אז איך הגעתי למסקנה הזו? הנה חלק ממה שגיליתי בעקבות המחקר שלי:

אין כאן שאלה של מה "האמת שלי" והאם לדעתי זו דמוקרטיה או לא. יש מאפיינים ברורים לדמוקרטיה ולליברליזם שהתפתחו במאות השנים האחרונות. יש תנאי יסוד ואם הם לא מתקיימים אין דמוקרטיה וליברליזם. מצחיק שלא לימדו אותנו אף פעם את הערכים בבסיס הדמוקרטיה והליברליזם ואת התנאים ההכרחיים שלהם. למי שרוצה להכיר את הערכים בבסיס תרבות המערב ומה זה בדיוק דמוקרטיה וליברליזם ראו את הפוסט שלי, קיצור תולדות המערב – הערכים של העידן המודרני

מעניין שבדיוק לפני 100 שנה הייתה התערערות דומה של הדמוקרטיה והליברליזם בעולם. התערערות שהובילה לעליית משטרים דיקטטורים כמו הקומוניזם, הפשיזם, והנאציזם. בחלק מהמקרים, כמו בגרמניה, השליטים הדיקטטורים עלו בכלים דמוקרטים ואז חיסלו את הדמוקרטיה. לכן אחרי מלחמת העולם השניה ניסו למצוא עוד דרכים כדי לשמור על המנגנון הדמוקרטי והליברלי שלא יפגעו מניסיונות דיקטטורים שכאלה. לצערנו נראה שהנסיונות הללו נכשלו. בעשורים האחרונים יש כמה דוגמאות כיצד נוצרות דיקטטורות של מנהיגים פופוליסטיים שעולים בדרכים דמוקרטיות ואז מחסלים את הדמוקרטיה, כמו למשל במקרה של הונגריה, רוסיה וטורקיה. ותמיד זו אותה השיטה.

אז מהי השיטה לחיסול הדמוקרטיה?

קודם כל צריך לזכור שהדמוקרטיה והליברליזם המודרניים התפתחו כדי לשמור על החירות של האדם מפני השלטון. לשמור שלא יהיה מצב כמו של מלך מעל החוק שיכול לעשות מה שהוא רוצה בלי לתת שום דין וחשבון ולרמוס את זכויות האדם. אבל איך אפשר להבטיח את זה? הרי לשלטון יש כל כך הרבה כוח? לכן תנאי יסוד הוא הפרדת הרשויות לרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, והרשות השופטת. כך שאין יותר מידי כוח לשום רשות. שימו לב שהרשות השופטת מאוד חשובה, מצד אחד היא מאוד מוגבלת כי היא לא יכולה לחוקק חוקים או לבצע אותם, אלא רק לפרש אותם ולבדוק האם הם לא פוגעים בחירויות חשובות של האזרחים. וגם את זה היא לא יכולה לעשות סתם , אלא רק במקרה שאכן אזרחים פונים אליה בבקשת עזרה. מצד שני זו הרשות היחידה שיש לה מספיק כוח מול הממשלה ולכן היא הכתובת היחידה שיש לאזרח כדי לפנות לרשות כלשהי שיכולה לבדוק האם אכן נעשה לו עוול מצד השלטון. ואם התשובה היא שאכן נעשה לאזרח עוול, הממשלה חייבת להרכין ראש ולציית למערכת המשפט שמייצגת את שלטון החוק. במילים אחרות, ללא הרשות השופטת, אם אתם מרגישים שנעשה לכם עוול, אין לכם שום גוף שאתם יכולים לפנות אליו שיש לו מספיק כוח כדי להתמודד עם השלטון (ולמי שיטען שמספיק רק שיש את זכות ההצבעה בבחירות ולא צריך עוד רשות שתגן על האזרח משררת הכוח, אזכיר שלרשות המבצעת יש כל כך הרבה כוח בכל כך הרבה תחומי חיים של האזרח עד שיש גבול כמה אפשר לשמור על זכויות האזרח רק בעזרת מנגנון הבחירות. הבחירות הן רק עוד כלי חשוב והכרחי, אך לא מספיק בדמוקרטיה הליברלית).

ואם כבר עסקנו במערכת המשפט, צריך להבהיר משהו חשוב לגבי תפקיד היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה השונים. תפקידם אינו להיות כמו עורכי דין שמייצגים לקוחות. במקום זאת, תפקידם לייצג את האזרחים. הם אמורים לשמור שהפעילות של משרדי הממשלה נשארת חוקית ולא מושחתת. התפקיד הזה של היועצים המשפטיים מאוד חשוב כי יש גבול בכמה תיקים בתי המשפט יכולים לטפל. היועצים המשפטיים אמורים לפקח על פעילות תקינה בעבודה היומיומית של משרדי הממשלה כדי שמלכתחילה הכל יהיה חוקי והם לא יפגעו בזכויות האזרחים ולא יהיה צורך בפנייה של אזרחים לעזרה מבתי המשפט לשמור עליהם מפני הכוח הרב של הממשלה.

נדגיש, הליברליזם משמעו לבחור את חירות האדם כערך, והדמוקרטיה היא כלי בתוך הליברליזם שאמור לשמור על החירות של האדם לבחור את מנהיגיו בצורה לא אלימה אחת לתקופה מסוימת. לכן הדמוקרטיה היא מנגנון חשוב בתוך הליברליזם. אין סתירה בין שמרנות לליברליזם. גם שמרנות וגם פרוגרסיביות הן דרכים איך לממש ליברליזם.
אחרי ימי הביניים בהן הכנסייה שלטה ודיכאה את חופש האדם הייתה התעוררות, הרנסנס. האדם נזכר בעוצמה שיש בו. המהפכה המדעית החלה ובעקבותיה החל גל פילוסופי חדש שטען שלכל בני האדם יש עוצמה גדולה ולכן לכל אדם יש זכות לממש את העוצמה הזאת. לתקופה הזו קוראים נאורות ולשיטה המדינית שהם פיתחו קראו ליברליזם. הליברליזם בוחר את החירות כערך מרכזי לאדם. חירות כי לאדם יש עוצמה גדולה שמתבטאת ביכולת בחירה גדולה ולכן צריך את החירות כדי שאדם יוכל לבחור כיצד לממש את חייו. כשרעיון הליברליזם פותח חשבו על איזה כלים צריך כדי לשמור על החירויות של האדם והמנגנון הדמוקרטי הוא עוד אחד מהכלים הללו. כלים נוספים הם הפרדת הרשויות ושמירה על זכויות האדם. אין כל כך טעם לדבר על דמוקרטיה ללא ליברליזם משום שללא הפרדת רשויות או שמירה על זכויות האדם השלטון יצבור יותר ויותר כוח. הכוח משחית את האדם וכך בסופו של דבר השלטון גם לא יכבד את הכלי הדמוקרטי. מבחינה זו הליברליזם מנסה להבטיח שהשלטון לא יוכל לצבור יותר מדי כוח בעזרתו הוא יכול לדכא את האזרחים. לכן כלים כמו הפרדת רשויות או שמירה על רשות שופטת עצמאית שתוכל לבלום ולאזן את הרשות המבצעת אינן קשורות כלל לגישה שמרנית או פרוגרסיבית אלא רק לעצם הרעיון של חשיבות החירות ומנגנון שישמור על החירות של האזרח מול הכוח הרב של השלטון.

כפי שרשמתי, הליברליזם משתמש בדמוקרטיה כעוד כלי חשוב לשמור על חירות האדם אבל בעיקרון ניתן לעשות משטר ליברלי ללא דמוקרטיה ומשטר דמוקרטי ללא לליברליזם. אך אלו יהיו משטרים לא שלמים. נפוליאון, לדוגמה, ניסה לעשות ליברליזם ללא דמוקרטיה בו הוא השליט היחיד. כמובן שזה לא עבד, איזה מין חופש זה אם העם לא יכול לבחור את מנהיגיו? באותה צורה גם דמוקרטיה יכולה לבוא ללא ליברליזם, כמו שהיה ביוון העתיקה. שם לא היה עניין של חירות האדם כערך חשוב ולכן הייתה זכות הצבעה רק לגברים. נשים ועבדים לא יכלו להצביע. אבל האם היינו רוצים דמוקרטיה שכזו ללא חרויות בסיסיות שמבטיחות שכולם יוכלו להצביע? שמבטיחות שלא תהיה דיקטטורת הרוב בו הרוב יכול לעשות מה שהוא רוצה למיעוט שהפסיד בבחירות? נניח, מה יקרה אם במדינה כלשהי הרוב מצביע שמותר להרוג יהודים? האם זו נשמעת כמו דמוקרטיה ראויה? מתוך הדוגמאות הללו אפשר לראות מדוע אני טוען שאין טעם בדמוקרטיה ללא המעטפת של הליברליזם שיבטיח את הזכויות, והחירות של האזרחים.

יותר מזה, הליברליזם בא לשמור על החופש של האדם לממש את עצמו בכל צורה שהוא יבחר, כל עוד הוא לא פוגע באחר. זו הגדרה כל כך כללית כך שהסיבה היחידה לא לתמוך בליברליזם היא רק אם למישהו ערך החופש והחופש שלו לא חשובים במיוחד. לכן גם אין שום סתירה בין ליברליזם לבין שמרנות או פרוגרסיביות וכן בין ימין לשמאל. יש ליברלים פרוגרסיביים ויש ליברלים שמרנים. הדוגמה הכי פשוטה אולי היא הליכוד בישראל. אם ניקח את הליכוד כדוגמא למפלגה שמרנית יותר באופיה, נראה שיש בה מסורת ארוכת שנים של ליברליזם. מנחם בגין לדוגמא היה נחרץ בדעותיו לגבי החשיבות של העצמאות של מערכת המשפט כרשות היחידה שיכולה לשמור על האזרח מפני השלטון. בנוסף, חוק יסוד כבוד אדם וחירותו, החוק ליברלי ביותר אולי שחוקק בארץ, חוקק על ידי שר המשפטים דן מרידור בימי ממשלת יצחק שמיר. הייתי אומר שההבדל בין פרוגרסיביות לשמרנות הוא רק הבדל לגבי השאלה איך לשמר ולקדם את הליברליזם ובאיזה קצב.
לכן, גם אם חושבים שלבג"צ יש יותר מידיי סמכויות, אפשר לדון על זה ולהחליט איך משנים את המצב, אבל מה שבטוח זה שלשלול מהם את כוח הנגד לבלום את הממשלה בעזרת פוליטיזציה של מערכת המשפט זה לא הפתרון כי זה רק יגרום לאזרחים לוותר על החירות שלהם, לדמוקרטיה לקרוס ולמדינה להפוך להיות דיקטטורה כמו שאנחנו רואים בהונגריה או במדינות אחרות שעשו מהלך דומה.

השיטה המודרנית של השליטים הפופוליסטים להפוך מדינה דמוקרטית לדיקטטורית הולכת ככה, קודם כל מחלישים את הרשות השופטת על ידי כך שהופכים אותה לפוליטית. כך שהיא תהיה תלויה ברצון הממשלה. ראינו שהרשות השופטת היא הגוף היחיד שיש לו מספיק כוח לבלום את הממשלה ולכן, כדי לקבל כוח בלתי מוגבל, חשוב לכל שלטון דיקטטורי בהתהוות קודם כל להיפטר מהם על ידי הגבלת כוחם. במקביל מפטרים את כל שומרי הסף, כמו היועצים המשפטיים של הממשלה, שאמורים לשמור על כך שלממשלה לא יהיה יותר מדי כוח ושהפרדת הרשויות תהיה אמיתית. במקומם שמים מינויים פוליטיים נאמנים לשלטון.

האם לא נשמע לכם מוכר מאיפה שהוא?

שימו לב שכדי שזה יצליח חייבים לשכנע את העם שזה המצב הרצוי. כאן הפופוליזם בא על ידי ביטוי. מנצלים את העובדה שרובנו לא יודעים את העומק של השיטה הליברלית והדמוקרטית ויוצרים דה-לגיטימציה בדיוק לכל עקרונות הבסיס הכי חשובים של הדמוקרטיה והליברליזם. זה פשוט דוגמה ומופת למה שג'ורג' אורוול הדגים בספר שלו "האח הגדול". שלטון דיקטטורי רב עוצמה ששומר את כוחו בין השאר על ידי כך שהוא מבלבל את הנתינים , והופך את האמת לשקר, את השלום למלחמה, ואת מה שברור שאמור להיות נכון לדבר מוקצה.

אבל זו רק ההתחלה. אז משתלטים על התקשורת על ידי כך שקונים הרבה מגופי התקשורת, מגבירים פיקוח עליהם ומונעים מהם כספים. כך מקבלים שופרות של השלטון ומדכאים את חופש הביטוי מבלי לחוקק חוקים ישירים שמבטלים אותו. ואז בתהליך הדרגתי מתחילים לחוקק כל חוק שרוצים ואין שום מנגנון שיעצור את הממשלה מלחוקק כל חוק. בסופו של דבר מגיעים גם לקודש הקודשים – בחירות הוגנות והורסים גם את זה. למשל על ידי חוקים שמגבילים מי יכול להצביע או על ידי כך שהופכים את ועדת הבחירות המרכזית,  שאחראית בין היתר על ספירת הקולות, לעוד גוף של המפלגה השלטת. כך המפלגה השלטת יודעת שהיא תמיד תנצח בבחירות, כמו בכל דיקטטורה ראויה.

שימו לב שהשיטה המודרנית הזו להרוס דמוקרטיה ולהפוך לדיקטטורה בה השלטון הוא מעל החוק ויש לו כוח כמעט בלתי מוגבל, מתרחשת באופן מתוחכם. בשום שלב לא מחוקקים חוקים ישירים שאוסרים על בחירות חופשיות או על חופש הביטוי או מבטלים את הרשות השופטת. במקום זה מחוקקים צעד אחרי צעד חוקים שמגבילים מעט את עקרונות היסוד של הדמוקרטיה והליברליזם עד שבסופו של דבר לא נשאר מהם דבר.

שימו לב גם שכדי שהפופוליזם הזה יצליח והציבור ישתכנע שדווקא אותם העקרונות שבאים לשמור על החופש שלו הם אלה צריך לבטל, הפופוליסטים משתמשים הרבה פעמים בטכניקות שרואים בכתות ותאוריית קונספירציה. יש מנהיג עליון, יודע כל, שתמיד צודק וכל מי שלא מסכים איתו הוא נגדו ולכן הוא גם נגד המדינה. המנהיג העליון הזה יודע מה טוב ונלחם כנגד קונספירציית ענק נגדו. כנגד אויבי המדינה שהסתננו פנימה לתוך מנגנוני המדינה השונים. כמובן שבסופו של דבר "איכשהו" תמיד אויבי המדינה הללו יהיו השופטים, אנשי התקשורת, וכל מי שנגד "הרפורמות" שהשלטון מנסה להעביר.
בתור פעיל בתקשורת המדע, ראיתי בעבר כבר הרבה כתות והיו לי דיונים עם הרבה אנשים שנפלו לתאוריות קונספירציה הזויות והדרך הכי טובה לדעת האם נפלת  לכת קונספירטיבית היא לשאול את עצמך שתי שאלות.
1. האם יש משהו שישכנע אותי שאני טועה? אם התשובה השלילית, זה סימן להשתייכות לכת.
2.  האם יש קונספירציית ענק בה שותפים המוני אנשים ממגזרים שונים ותחומים שונים כדי להשתיק את האמת ולהפיל את המנהיג העליון? אם התשובה חיובית, כנראה שנפלת לכת קונספירטיבית. כי בואו, זה לא כמו שרואים בסרטים. במציאות שום דבר לא עובד כל כך פשוט וככל שיש יותר אנשים להפעיל, גדלים מאד הסיכויים לפאשלות. הסיכוי שכל כך הרבה אנשים מתחומים שונים ומגזרים שונים אכן יצליחו בקונספירציית ענק לשמור על האמת בסוד, שואף לאפס.

"קונספירציית ענק בה שותפים המוני אנשים ממגזרים שונים ותחומים שונים כדי להשתיק את האמת ולהפיל את המנהיג העליון".. האם נשמע לכם מוכר?

לפני שנמשיך, כמו שאמרנו, מאוד חשוב להטיל ספק גם בעצמנו. ואכן, אנחנו צריכים, כל אחד ואחת, לשאול את עצמנו את שתי השאלות הללו. כשאני שואל את עצמי האם יש משהו שישכנע אותי שאני טועה התשובה היא חיובית. אם אני אראה טענות רציונליות או עובדות שיראו לי שדווקא הדרך הפופוליסטית אינה פופוליסטית כלל והיא הדרך הנכונה שמובילה לדמוקרטיה מפותחת יותר. אני אשנה את דעתי. לצערי כל העובדות היום מראות בדיוק את ההפך. גם ברמת המופרכות של הטענות וגם ברמה העובדתית של מדינות שעברו את התהליך הזה והפכו לדיקטטורות.
כשאני שואל את עצמי את השאלה השניה, האם יש קונספירציית ענק בה שותפים המוני אנשים מתחומים ומגזרים שונים כדי להשתיק את האמת? התשובה שלילית. יש קואליציה קטנה של מספר גורמים אופורטוניסטים שחברו יחד. קואליציה שכוללת כמובן את ראש הממשלה שמפחד למצוא את עצמו בכלא, יסמנים שזו הדרך היחידה שלהם להרגיש בעלי כוח, חרדים שרוצים לשמר את כוחם ואת העובדה שהם לא משרתים בצבא, וזרמים משיחיים קיצוניים שהיו רוצים להפוך את ישראל לממלכה דתית משיחית.

כמו שרשמתי, התהליך הזה ידוע וחזר על עצמו כבר כמה פעמים ברחבי העולם בעשורים האחרונים. הדבר העצוב הוא שאנחנו רואים את אותם תהליכים מתרחשים גם כאן אצלנו. תהליכים שהחלו כמובן עם מה שהממשלה קראה לו רפורמה משפטית, אך כמו שאני מקווה שהצלחתי להראות, בפועל מדובר בהפיכה שלטונית.

ואז הגיע השביעי לאוקטובר.
בלי קשר לכל מה שדיברנו עד עכשיו, הייתי מצפה מראש ממשלה שטובת המדינה בראש מעייניו ולא טובותו האישית, שאחרי שהקונספציה שהוא הוביל לשלם לחמאס ולקנות את השקט שלהם קרסה והפכה לטבח היהודים הגדול ביותר מאז השואה, לקחת אחריות ולהתפטר. בנוסף, גם, לקחת אחריות ולהקים ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את כל הכשלים ותמליץ כיצד לתקן אותם. לכל הפחות הייתי מצפה ממנו לעצור את כל המהלכים שהוא עשה לפני המלחמה שקרעו אותנו לגזרים ובמקומם לגבש תהליכים שיבילו לשינויים בהסכמה רחבה ככל הניתן. אבל במקום כל אלה, הוא עשה בדיוק הפוך. נראה שהטקטיקה שלו הייתה לנסות ולצבור מחדש כמה שיותר כוח עד לנקודה שבה הוא יוכל להמשיך לעשות את ההפיכה המשטרית שהוא החל בה. הוא ניצל את החבירה של גנץ לממשלת אחדות בזמן המלחמה רק כדי שהוא יוכל לקבל מספיק כוח כדי שיוכל לשרוד אחרי שגנץ פורש. הוא לא הסכים לעסקאות חטופים שיכלו להציל חיים של רבים מהם, כדי שהממשלה שלו תשרוד, ואז הוא חיכה כדי שיהיה לו מספיק כוח כדי שהוא יוכל להמשיך ולפטר את כל מי שלא רואה איתו עין בעין וכמובן את כל שומרי הסף של הדמוקרטיה. כעת, מעודד מבחירתו של טראמפ, הנה הוא הגיע לשלב בו הוא מרגיש שוב עם מספיק כוח כדי לפטר גם את ראש השב"כ בעיצומה של מלחמה, ובזמן שהשב"כ מוביל חקירות רגישות הנוגעות למקורבי ראש הממשלה (פרשת "קטאר-גייט" ופרשת דליפת המסמכים המסווגים), גם את היועצת המשפטית לממשלה לאחר שהיא קבעה כי ראש הממשלה מנוע מלפטר את ראש השב"כ בשל ניגוד עניינים מובהק וגם פיטורי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה. הידעתם? יש החלטת הממשלה מיום 16.2.2025, המורה על סיום כהונתם המוקדם של יועצים משפטיים בשבעה משרדי ממשלה מרכזיים. ההחלטה התקבלה ללא תשתית עובדתית, בניגוד להחלטות ממשלה קודמות, ומסיימת את כהונתם של חלק מהיועצים המשפטיים באופן מיידי החל מה-1 באפריל.
המשמעות: ריסוק מנגנוני הביקורת והאיזון הכל כך חשובים לשמירה על הדמוקרטיה.

שימו לב: אלו אינם מהלכים מנותקים, אלא חלק ממגמה ברורה: פירוק שיטתי של מנגנוני הביקורת והאיזון במדינה דמוקרטית. כאשר שומרי הסף מוחלפים באנשי אמון פוליטיים, הדרך פתוחה להחלטות שרירותיות, לשחיתות שלטונית ולפגיעה בזכויות אדם. זהו לב ליבה של ההפיכה המשטרית. במילים אחרות, בנימין נתניהו מנצל את המלחמה כדי לפטר את כל שומרי הסף. כמו שראינו זהו בדיוק אחד הצעדים הראשונים בתהליך שחוזר על עצמו בעשורים האחרונים כיצד להפוך מדינה דמוקרטית למדינה דיקטטורית. כך, כביכול כדי לנקות את האורוות אחרי מחדל השביעי באוקטובר, הוא מפטר את כל מי שאמור לחקור ולשמור על כך שלא יהיה כוח בלתי מוגבל לממשלה ושהממשלה לא תהיה מעל החוק. לא יאמן שכבר כרגע נראה שהוא מעל החוק מבחינה זו שהוא מפטר את מי שאמור לחקור את החשדות נגדו ונגד לשכתו. האם מצב עניינים זה נראה לכם סביר?? 

אם לא נעצור את התהליך הזה, השלב הבא יהיה כמובן להחליש את בג"צ ולחזור לחקיקה שיריב לוין החל לעשות לפני המלחמה כמו שינוי הוועדה לבחירת שופטים כך שתהיה פוליטית, וחוק ההתגברות.

לכן המצב מאד מאד מדאיג ואמור להיות נורת אזהרה חמורה לכל מי שהחופש חשוב לו ורוצה להמשיך לחיות במדינה מערבית, מפותחת, ליברלית ודמוקרטית.

אני מקווה שהמידע הרב שכתבתי ממלא את החסר ומבהיר עד כמה הממשלה הזאת ומי שעומד בראשה הם סכנה ברורה ומוחשית לדמוקרטיה הישראלית ומדוע חייבים להאבק בכל דרך חוקית ולא אלימה עד להפלתם.

מי שרוצה לקרוא עוד על כך, הנה לינק שמאגד את כל הפוסטים שרשמתי בזמנו על האם מדובר במהפכה משפטית או הפיכה שלטונית, לפי הידע שצברתי בעקבות המחקר הקטן שעשיתי כדי להבין מה הולך כאן. כל פוסט מתמקד בפן אחר מהחוקים שהממשלה ניסתה להעביר.

וכן פוסט שכתבתי על הערכים של תרבות המערב, הדמוקרטיה וליברליזם, קיצור תולדות המערב – הערכים של העידן המודרני.

לפוסט המקורי בפייסבוק והדיון המרתק בעקבותיו